<h1>סמ"ק מצוריך סימן ר"ט</h1>
<h2>דף סו:</h2>
שלא לאכול דג טמא כדכתיב (ויקרא י"א) וכל אשר [אין לו] סנפיר וקשקשת במים לא תאכלו, ועובר עליו בעשה דכתיב (שם) אך את זה לא תאכלו, והגדילים בבורות שחין ומערות ובכלים אף על פי שאין להם סנפיר וקשקשת מותרא). ומי שאין לו עכשיו ועתיד להגדל לאחר זמן או אם יש לו עכשיו ועתיד להשירן בשעה שעולה מן המים הרי זה מותר. ואין לוקחין עוברי דגים אלא מן המומחה אבל אם אומר לו אני מלחתים מותרב), ודווקא כשנימוחו אז בעינן (מן המומחה אפילו) דאמר יאמר אני מלחתים אבל אם לא (שאחו) [נימוחו] וחזינן בהו סימני טהרה מותר דסימן עוברי דגים מן התורהג), וסימניהו דעוברי דגים כמו של ביצים, ואותו דג שקורין בורבו"ט משיר הקשקשת בשעה שעולה מן המים, וגם עוברין כמו כן טהורין ולכך [אוכלין] אותןד). ודגים שנמלחו הן עם בשר הן עם דגים טמאים כבר פירשתי במצות שלא לאכול דם, ומה שהתרנו בכלים היינו היכא שלא פירשו לשרוץ על הארץ או במקום רביתייהו. א) [כל זמן שלא פירשו חוצה להן אבל פירשו בדופני הכלי מתוכן וכן בדופני הבור מתוכו היינו רביתייהו ולא חשיב פירשו]. ב) צ"ע בפרק (ב"מ) [א"מ] עבודה זרה (דף מ') שפי' ראה כשהוציא העוברים מן הדגים הטהורים נאמן אפילו אינו מומחה. ג) [לפי' ר"ת דפי' דאף על גב דסימני ביצים לאו דאורייתא מכל מקום סימני עוברי דגים דאורייתא מכח סוגיא דע"ז (שם) דפריך גבי עוברי דגים ונבדוק בסימנין ודחיק לשנויי כשנימחו ולא משני משום דסימני עוברי דגים לאו דאורייתא, ומיהו איכא למידחי דכי נמי לא הוו סימנין דאורייתא מכל מקום היכי דאמר של דג פלוני וטהור [הוא] סמכינן אסימנין כמו גבי ביצים דמשמע לה להתלמוד דמיירי גם בהכי דאמר של דג פלוני וכו' מדלא משכח היתר כי אם באומר אני מלחתים כך פי' בתוספות (ע"ז דף מ' ד"ה אמר רבא) ובספר רבינו ברוך, וגם הרב ר' אליעזר משנ"ש מוכיח בירושלמי דגם סימני עוברי דגים לאו דאורייתא דקאמר בירושלמי (ע"ז פ"ב ה"י) נתן בר אבא הוה קמיה דשמואל אמר ידענא מפרשא בין עוברי דגים טמאים לטהורים אמר ליה שמואל אמר ליה לא ביש לך הא דאמרת על טהור טמא אלא דסופך לומר על טמא טהור, אלמא משמע דאין לסמוך על סימני כלל]. ד) [פי' לעוברי דגים של ברובוט"א יש להן סימני טהרה, ומיהו פי' בהגה"ה ואין לסמוך על סימנין וגם אמרו בשם רבינו יהודה סימן על הדגים טהורים שני עדים טהורים, פי' הטהור יש לו זנב סדוקה לשנים מה שאין כן בבורבוט"א, והרבה גדולים אוכלין אותה, ומורי רבינו יחיאל מפרי"ש היה נזהר ממנה והמחמיר תבא עליו ברכה. [מצאתי בשם רבינו ברוך שסיפר לו ר' יהודה חסיד שפעם אחת אכל מדג אחד שקורין בורבוט"א ובלילה נראה לו זקן אחד בעל שיבה ובעל שיער והדר פנים וזקנו מגודל והביא קופה מלאה שרצים ואמר לי קום אכול ונרתע מאד ואמר ליה והלא שרצים הם אמר ליה אלו כשירים וטהורים כמו השרצים שאכלת היום בהקיצתו ידע שהיה אליהו ז"ל נגלה אליו ומאותו היום והלאה פירש מהם, לשון תשב"ץ, (סי' שנ"ב)]. בשם ר"י מקורביל נשאל לרב מדגים טמאים ודגים טהורים שנתבשלו יחד והסירו המים אם יש שם דגים טמאים שאחר שהסיר סביבות הטמאים של כל אחד ואחד לא ישאר ס' מן הטמאים, והשיב כיון שיש ביחד מן הטהורים ס' מן הטמאים הם כשרים, עכ"ל].
